Assoc. ד"ר גאורגי גריגורוב: הפצע הוא תוצאה, לא גורם, של המחלה

תוכן עניינים:

Assoc. ד"ר גאורגי גריגורוב: הפצע הוא תוצאה, לא גורם, של המחלה
Assoc. ד"ר גאורגי גריגורוב: הפצע הוא תוצאה, לא גורם, של המחלה
Anonim

Assoc. ד ר גיאורגי גריגורוב הוא ראש המחלקה הכירורגית במרכז הרפואי נדז'דה ומומחה בעל ניסיון של למעלה מ-30 שנה בתחום הכירורגיה הכללית, הבטן, החזה וכלי הדם. הוא מתמחה בניתוחי בטן ומעי הגס לפרוסקופיים וטיפול בלייזר בפרוקטולוגיה.

הוא עבר התמחויות בניתוחי בטן ומעי הגס זעיר פולשניים במרכזים כירורגיים מובילים באירופה - המכון הכירורגי האירופי בהמבורג והמרפאה האוניברסיטאית בטובינגן, גרמניה, כמו גם בטיפול VAC בוינה. ישנם למעלה מ-100 פרסומים והשתתפות בכתבי עת רפואיים יוקרתיים, כנסים וקונגרסים בבולגריה וברחבי העולם.

תחומי העניין המקצועיים שלו הם בתחום של דלקת לבלב חריפה, אלח דם ניתוחי, טראומה, ניתוחים לפרוסקופיים ופתוחים קרביים (בטן), כלי דם ובית חזה, פצעים קשים לריפוי, פרוקטולוגיה, ניתוחי בקע.

Assoc. גריגורוב סיים את לימודיו באקדמיה לרפואה - סופיה בשנת 1985. במהלך 3 השנים הבאות עבד כמנתח במחלקה הכירורגית של בית החולים העירוני האזורי - רוזה. משנת 1989 ועד סוף 2015, הוא היה סגן ראש המרפאה הכירורגית II של UMBALSM "N. I. Pirogov". מאז ינואר 2016, הוא עומד בראש המחלקה לכירורגיה במרכז הרפואי נאדז'דה.

בשנת 2014 הגן פרופסור חבר גריגורוב על עבודת הדוקטורט שלו, וב-2015 רכש תעודה לתפקיד האקדמי של "דוקטור" בהתמחות המדעית "כירורגיה כללית".

מייסד וחבר קבוע ב-EATES (כיום ESTES – האגודה האירופית לניתוחי טראומה וניתוחי חירום), וכן במספר איגודים בולגריים ובינלאומיים של מנתחים: ESTES, ISS, IATSIC, EDS, IASGO. יועץ רפואי ומרצה לטיפול בפצעים קשים לריפוי.

פצעים קשים לריפוי הם בעיה רצינית לכל העולם. לא פחות מ-100,000 איש בארצנו סובלים מהבעיה הזו. הטיפול בפצעים כרוניים הוא קשה מאוד ומתבצע בצורה מיוחדת. המנתח פרופ' גריגורוב שיתף מידע נוסף על הנושא.

פרופ' גריגורוב, האם פצעים קשים לריפוי הם בעיה נפוצה? יש לך את הניטור הטוב ביותר של חולים

- פצעים קשים לריפוי הם מאוד מגוונים באופיים. בשלב זה, אין לנו מושג ברור כיצד נע אחוז החולים עם פצעים קשים לריפוי. בכל מקרה, עצם נוכחותם של חולים כאלה, ולו באחוז מזערי, מובילה לעומס חמור על מערכת הבריאות. המשמעות היא זמן ומשאבים וכמובן עומס כלכלי – הן עבור מערכת הבריאות והן עבור המטופל עצמו.

איזה פצע מוגדר כקשה לריפוי?

- פצע שאינו מראה נטייה להחלים לאחר תקופה של כארבעה שבועות נחשב לכרוני או בלתי פתיר.

אילו מחלות מובילות לרוב להופעת פצעים קשים לריפוי?

- המחלות השכיחות ביותר המובילות להיווצרות פצעים כרוניים נמצאות במקום הראשון מבחינת תדירות, מה שנקרא כיבים ורידים. אלו הם כיבים שנבעו ממחלה מסובכת של ורידי הגפיים התחתונות.

במקום השני נמצאים מה שנקרא דקוביטוס או פצעי שינה. הם מופיעים בחולים שנשארים במיטה זמן רב, לרוב לאחר שבץ מוחי ומחלות קשות אחרות, מה שמוביל לחוסר תנועה וחוסר יכולת לטפל בעצמם. פצעים אלה נגרמים על ידי דחיסה של העור בין העצם הבסיסית למשטח הקשה של המיטה.

הסוג השלישי הוא מה שנקרא רגל סוכרתית. הם יכולים להיות ממקור כלי דם, נוירולוגי ומעורב, אבל בכל מקרה, הם גורמים לבעיות חמורות בחולים עם סוכרת ארוכת שנים והטיפול בהם קשה מאוד.

במקום הרביעי בקבוצת ה"אחר" יש להזכיר את הפצעים באי ספיקה כרונית של העורקים, כאשר יש לנו חסימה של העורקים, לרוב - בגפיים התחתונות. הרקמות הופכות נמקיות ומה שנקרא גנגרנה יבשה.

ישנן גם מחלות רבות אחרות המובילות להיווצרות פצעים קשים לריפוי, שכן הן פוגעות בכלי הדם הקטנים - מה שנקרא דלקת כלי דם.

מהן דלקת כלי דם?

- דלקת כלי דם היא מושג הכולל בהקשרו מחלות רבות - של רקמת החיבור (למשל דלקת מפרקים שגרונית, בה נפגעים בעיקר המפרקים). חלק קטן מהחולים במחלה זו מפתחים פצעים כרוניים קשים מאוד לריפוי וכואבים בגפיים התחתונות

חולים אונקולוגיים, שהם חלק מקבוצת מה שנקרא חולים מדוכאי חיסון. יש להם סף נמוך יותר של חסינות משלהם, מה שעלול להוביל להיווצרות של פצעים כאלה.

ניתן לראות שפלטת המחלות עשירה למדי, אך הנפוצות ביותר הן פצעים ורידים, דקוביטוס וסוכרתיים. השאר נדירים יותר.

והפצעים לאחר הניתוח?

- עד כה דיברנו על פצעים קשים לריפוי ממחלות כרוניות. כמובן, יש פצעים כאלה, אבל הם קבוצה אחרת - מה שנקרא. פצעים מסובכים לאחר הניתוח.הם קשורים בעיקר לאופי המחלה הבסיסית שטופלה בניתוח זה ולהתפתחות של סיבוכים אפשריים לאחר הניתוח. לא פחות מהחומרים המשמשים.

לחולים שפצעיהם לאחר הניתוח אינם נרפאים במשך יותר מארבעה שבועות, למי יש להתייעץ? האם אלו שוב פצעים שקשה לרפא?

- ההמלצה היא שמטופל שנותח על ידי מנתח מסוים יפנה אליו קודם כל אם יש בעיה כלשהי. כי הבעיות של החולה המסוים מוכרות בעיקר על ידי מי שניתח אותו.

אמרת שכיב דקוביטוס, דליות וכף רגל סוכרתית הם הקשים ביותר לטיפול. למה אתה מתכוון ב"הכי קשה" - שהטיפול ארוך או משהו אחר?

- פצע הוא תוצאה, לא סיבה. כלומר, אנחנו, מטפלים בעיקר בהשפעה, לא מבטלים את הסיבה. לכן הטיפול בפצעים קשים לריפוי שכאלה הינו רב תחומי ומורכב.זה כולל לפחות מנתח אחד ואחות מומחית אחת, יחד עם צוות שלם של מומחים אחרים. רק כך ניתן להתנהל בצורה נכונה ומדויקת. למה אני מתכוון?

לדוגמה, במקרה של כף רגל סוכרתית, הכרחי שיהיה מעורב אנדוקרינולוג - הוא זה שצריך לפצות ולהביא לאיזון טוב את הסוכרת. שנית, דרוש גם נוירולוג שייתן מסקנה עד כמה מתקדמת הנוירופתיה ההיקפית אצל חולה זה וכדי לבצע את הטיפול הדרוש.

מנתח כלי דם צריך להיות מעורב גם כדי להעריך את הסבלנות של כלי הדם הראשיים של הגפיים התחתונות. כמו כן נדרש מנתח כללי לטיפול בפצעים ואחות שתטפל בהם. כפי שאתה יכול לראות, זהו תהליך די מסובך ומורכב אם נעשה נכון.

Image
Image

Assoc. ד ר גאורגי גריגורוב

נושא אהוב על בולגרים - תרופות עצמיות. מה תגיד להם?

- אנשים רבים פונים לתרופות עצמיות ממספר סיבות: כלכליות, חוסר אמון במערכת הבריאות וכו'. אני אישית ממליץ לאנשים לא לעשות זאת.

למה?

- לחולה שיש לו פצע כזה כבר יש בעיה רצינית. טיפול ביתי (אני לא אומר שבאחוז קטן מסוים הוא לא מצליח) ברוב המקרים מביא לכך שפצעים אלו הופכים גדולים יותר, מסובכים יותר וקשים יותר להשפעה מהמומחים המטפלים בהם. כלומר, טיפול עצמי על ידי הדיוט בפצעים כאלה מסבך את העניינים עוד יותר.

למה אנחנו הבולגרים מחליטים בקלילות כזו שאנחנו יכולים להתמודד עם בעיה בריאותית כה חמורה בעצמנו?

- בפסיכולוגיה העממית, במוחם של אנשים, יש את הגישה הזו: "יש לי פצע, אבל הוא לא מרפא. אז אנחנו צריכים לתת לה תרופה מיוחדת שתעזור לה להשתפר". אנשים לא מבחינים בין פצע כרוני מאחרים, וזה לא מתפקידם לעשות זאת.

והולכת לצמחי מרפא מתחילה, החיפוש אחר כמה משחות פלא, שאולי, אני אומר שוב, עשויות לעזור באחוז מסוים מהמקרים, אבל לא באחרים שהקולגות שלי רואים כל יום בתרגול שלהם.

טיפול עצמי מוביל לפצעים מסובכים ומוזנחים, כלומר באחוזים הגדולים שלו, מבלי להבין את הסיבה, סוג, מצב הפצע. יש להעריך באופן מקיף פצע, זה לא רק פגם בעור, יש הרבה גורמים אחרים שיש לעקוב אחריהם.

טיפול עצמי מוביל להחמרה במצב. כלומר, אתה לא צריך לסמוך על אפקט פלא. האמונה בתרופות כאלה פירושה שאנו חוזרים כברת דרך לתקופה שבה לא היה ידע על סוג הפצע הספציפי שנגרם על ידי מחלה פנימית בסיסית. לרפואה המודרנית יש עקרונות מוכחים מסוימים לטיפול.

מהם הגורמים שבהם תלויה הצלחת הטיפול ויעילותו?

- קודם כל יש להעריך מהו הפצע, מהי הסיבה העיקרית שהובילה להופעתו, כלומר. כדי לגלות מהי המחלה הבסיסית. יש להביא אותו לאיזון, כי לרוב מדובר במצבים כרוניים שלא ניתן לרפא, אך ניתנים לייצוב. כמו סוכרת למשל. לאחר מכן, יש להעריך את הפצע.

למה אתה מתכוון ב"מדורג"?

- איפה הוא ממוקם, כמה הוא גדול, באיזה שלב של התפתחות תהליך הפצע, האם יש זיהום או לא, מה הקצוות, האם יש בו כיסים וגופים זרים שצריך הוסר, כמה ומה ההפרשה מהפצע וכו'. אתה רואה כמה דברים יש לקחת בחשבון כדי לתת את ההנחיות הנכונות לחביה נכונה של הפצע.

באופן כללי, אנשים (ללא פצעים) אומרים: "אז מה - פצע אחד!" עם זאת, אנשי מקצוע יודעים מה זה אומר שיש פצע. המגמה המודרנית בטיפול בפצעים אלו היא מה שנקרא טיפול "רטוב".

מה זה אומר?

- זה אומר שלאחר הערכת הפצע, מבצעים את סוג החבישות (שהטווח והמבחר שלהן עשירים מאוד) כדי להבטיח לנו סביבה אופטימלית לריפוי - הלחות והטמפרטורה הדרושים. אין צורך לחבוש את הפצע כל יום.

זה לא צריך להיות יבש ככל האפשר, אלא לח במידה בינונית. יש תחבושות מודרניות שמרטיבות את הפצע אם הוא יבש מאוד, ולהפך, כשהוא רטוב, הן מסירות את ההפרשה העודפת. בדרך זו מעוררים תהליכים ומנגנונים פנימיים של האדם לניקוי פצע זה, וזו הדרך לריפוי שלו.

כמה זמן לוקח לרפא פצע כרוני, בתנאי שהמחלה הבסיסית בשליטה?

- זה תלוי בהרבה דברים. ראשית, מגודל הפצע

אם הוא בקוטר 2-3 ס"מ, הוא עשוי להיסגר תוך 2-3 חודשים, אבל אם הוא 20 ס"מ, זה עשוי לקחת שנה או יותר. זה בדיוק תפקידו של המומחה - להבהיר בדיוק איזה טיפול יש ליישם ובאיזה רצף.

אני חוזר שוב, אין תרופת קסם שאם תשים אותה על הפצע, היא תתרפא. ראשית, הפצע צריך להיות מטופל במשך זמן רב, שנית, יש לשנות את האמצעים המיושמים כדי להגן עליו מפני השפעות שליליות. כאן המקום להזכיר טיפול מודרני - טיפול בוואקום.

מה היית ממליץ לקרובים שמטפלים באדם מרותק למיטה, איך להימנע מהופעת פצעי דקוביט?

- חולים אלה דורשים טיפול רב. אין לאפשר למטופל לשכב במצב אחד. יש גם מזרנים מיוחדים נגד דקוביטוס. הם שומרים על לחץ משתנה מתחת לגופו של המטופל. חולים אלו אינם אוכלים טוב, יורדים במשקל לאורך זמן, ולבסוף מפתחים כיבי דקוביטוס. כאשר כבר הופיע פצע, עדיף להתקשר למומחה.

קשה לטפל בפצעי דקוביט באמצעים שמרניים. ניתן להשתמש גם בריפודים עם אפקט כרית, אשר מרככים כבולם זעזועים עד כה הגוף עם המשטח.

ייתכן שיידרש טיפול כירורגי אמבולטורי כדי להסיר רקמות מתות ולהמשיך לטיפול מעקב מתאים - ואקום או חבישות. זה כבר מוערך על ידי המומחה שהעריך את הפצע.

הדבר החשוב הוא שהקוראים שלנו ידעו שיש לך את הטכניקה, הידע והניסיון הדרושים לטיפול בפצעים כרוניים כאלה…

- כשמטופלים כאלה מגיעים אלינו, אנחנו יכולים להעריך את הפצע, לתת פרוגנוזה לטיפול. אבל זה רק מהצד שלנו. בריאות היא דבר אישי, לכן ההשתתפות של המטופל, הרצון שלו להבריא, חייבת להיות נוכחת. התהליך מורכב - מהצד שלנו הרצון לעזור, מהצד השני - המטופל והרצון להיעזר ולסייע בקבלת עזרה כזו.

לעתים קרובות אנו מקבלים מכתבים מהקוראים שלנו, שבהם הם מספרים לנו שהם מופנים מרופא אחד למשנהו ואף אחד לא רוצה להתחייב לטיפול בפצעי דקוביט קשים של יקיריהם. איך תגיב על זה?

- כל מטופל יכול לפנות אלינו לייעוץ. במקרה זה משנה גם מהי המחלה העיקרית שהובילה להופעת פצעי דקוביטוס.

Image
Image

מהו טיפול בוואקום?

“היא מבוצעת עם מכשירים מיוחדים וחומרי חבישה המונחים על פצעים מסובכים ויוצרים לחץ שלילי קבוע במינון. בדרך זו, משך ההחלמה מצטמצם באופן משמעותי. אנחנו מדברים על פצעים גדולים וקשים. היה לנו מטופל עם פצעים גדולים בשתי הרגליים התחתונות, כאשר טיפול משולב, יחד עם טיפול ואקום והשתלת עור, ארך שישה חודשים. לנו, הרופאים, יש את הרצון הגדול ביותר שיקרו ניסים טובים לחולים", הסביר המומחה

מוּמלָץ: