אנסטסיה גרוזבה: הילד חווה קונפליקטים דרך חרדה

תוכן עניינים:

אנסטסיה גרוזבה: הילד חווה קונפליקטים דרך חרדה
אנסטסיה גרוזבה: הילד חווה קונפליקטים דרך חרדה
Anonim

אנסטסיה גרוזבה היא פסיכולוגית ופסיכותרפיסטית עם 16 שנות עיסוק. עובד עם הורים וילדים. הוא יוצר סדנה למשפחת "פגאס" לפרנסת המשפחה, הילדים וההורים. אנחנו מדברים עם אנסטסיה גרוזבה על הבעיה "פחדים וחרדות בילדות".

גברת גרוזבה, אילו שינויים בהתנהגות עשויים להבחין ההורים של ילד שסובל מחרדה?

- הביטויים שונים בהתאם לגיל הילד. השכיחה ביותר היא הפרעת שינה - הילד מתעורר לעתים קרובות יותר, אינו יכול לישון, ואם הוא מבוגר מדווח על סיוטים חוזרים. ביטוי נוסף לחרדה הוא הופעת השתן לילי ספונטני, שעד לרגע זה לא היה או התגבר קודם לכן.

אצל ילדים גדולים יותר, החרדה מתבטאת בפחד - מהחושך, מפני אנשים לא ידועים וכו'. יש ילדים שיש להם פחד ראשוני ממבוגרים, מזוקנים וכו'. אבל הסימפטום של החרדה מופיע באופן ספונטני, חייב להיות שינוי בהתנהגות.

אלה השינויים העיקריים בהתנהגות הילד המודאג שההורים צריכים לשים לב אליהם.

האם גמגום הוא סימן לחרדה או שזה משהו אחר?

- גמגום יכול להיות סימן לחרדה, אבל זה לא חייב להיות. זה יכול להיות תוצאה של יחסים משפחתיים דינאמיים מאוד, טעונים רגשית, שבהם הילד לא יכול לבטא את עצמו. גמגום יכול להיות תוצאה של קונפליקטים בין הורים, כאשר אחד מהם אגרסיבי מדי, או שהאם פנימית חרדה מאוד ונוטה להגנת יתר על הילד. לכן, בנוסף לריפוי בדיבור, גמגום הוא גם בעיה פסיכולוגית.

עם סימפטומים של חרדה, האם יש לקחת את הילד לפסיכולוג או פסיכותרפיסט? האם להורים יש את היכולת להתמודד עם חרדה?

- הם צריכים לנסות לטפל בזה בעצמם לפני שהם פונים למומחה. הם עשויים לדבר עם הילד על מה שעובר עליו. אבל כדאי לשים לב גם ליחסים במשפחה, כי לעתים קרובות במקרה של קונפליקטים בין הורים או בין אחים ואחיות, ייתכן שהילד חווה אותם באמצעות חרדה.

סיבה נוספת לחרדה היא גורמים חיצוניים למשפחה - קונפליקטים בגן או בבית הספר. סיבה שלישית, שקשה יותר לתפוס, היא נוכחותן של חוויות פנימיות המתבטאות בהתקשרות חזקה מאוד של הורה-ילד

אלה הילדים שישנים עד מאוחר עם הוריהם באותה מיטה; חסרי עצמאות או שאמהות או אבותיהם חרדות מדי. במקרים אלו, ההורים יתקשים להתמודד בכוחות עצמם, ואז נדרשת התייעצות עם מומחה. בעוד שבסיבות חיצוניות או בסביבה משפחתית מסוכסכת, הורים נוטים יותר להתמודד עם הבעיה בעצמם.

לדוגמה, חרדה יכולה להופיע לאחר סכסוך בבית הספר עם ילדים אחרים.הילד רק צריך להיות בעל נטייה לשתף במתרחש ולתמוך על ידי ההורים, לעודד אותו שיוכל להתמודד עם זה. אם הבעיה נמשכת, כמובן שיש להתייעץ עם מומחה.

Image
Image

Anastasia Grozeva

אילו טעויות של ההורים מובילות לחרדה אצל ילדים?

- הטעות הגדולה הראשונה היא התקשרות יתר. הורים לא נותנים לילד את האפשרות להתמודד עם קשיים באופן עצמאי, אלא מגנים עליו יותר מדי. לדוגמה, בעת מפגש עם כלב, ההורים אינסטינקטיבית מושכים את הילד אחורה, במיוחד כאשר הוא קטן יותר.

הם אומרים לו: "תיזהר, תיזהר, הוא עלול לנשוך אותך!" מצב זה יכול ליצור חרדה. לכן, חשוב שההורה לא יעביר את הפחד שלו לילד. עדיף לומר, "צריך לשאול אם אפשר ללטף את הכלב", במקום להחדיר פחד ובהלה מיותרים בילד.

טעות נוספת היא שהורים לא מצביעים עצמאות לילד גדול יותר ולוקחים אותו לבית הספר, למרות שהילד יכול ללכת לבד, במיוחד כשבית הספר קרוב לבית ואין גורמים מאיימים. לילדים כאלה יש לעתים קרובות פחדים לצאת בעצמם לאחר זמן מה. נוצרים פחדים וחרדות, שנשתלים בילד חיצונית על ידי ההורים.

דוגמה שלישית היא כאשר האם והילד ישנים באותה מיטה יותר מדי זמן - עד גיל 3 או 4 שנים. הילד חייב לישון עם הוריו עד גיל שנתיים לכל היותר. אמהות אוהבות לשכב עם ילדיהן, להרגיש אותם כתינוקות, אבל בכך הן מעבירות להן מסר שהן לא יכולות להתמודד עם זה, שהם עדיין תינוקות. ילדים כאלה מפתחים חרדה רצינית.

מה קורה לילד חרד כשהוא גדל והופך למבוגר?

- חרדה בילדות יכולה להיות תנאי מוקדם לבניית אישיות חרדה עם בעיות במגעים חברתיים, עם עצמאות.זה גם מבוגרים שעלולים לחוות התקפי פאניקה. אחרי הכל, התקפי פאניקה כל כך נפוצים בימינו. חרדת ילדות יכולה להיות הבסיס להיפוכונדריה אצל מבוגרים, היא יכולה להיות גם גורם להופעת נוירוזות פחד. כמובן, חרדת ילדות אינה הסיבה היחידה לכל הביטויים הללו אצל מבוגרים. אבל זה גורם משפיע.

הילד הוא מראה של הסביבה המשפחתית. מה עושים כשההורים לא מבינים שהם הגורם לחרדה של ילדם?

- המצב הזה קשה מאוד. הורים מובילים את הילד ומצפים ש"יתוקן". אחר כך אני צריך להזמין את ההורים להתייעצות מעורבת. אנו דנים במודל ההורות, באורח החיים שלהם. תקשורת איתם ועם הילד הכרחית בטיפול משולב, שכן ההורים הם מקור השינוי הגדול ביותר אצל הילד ולכן העוזר הגדול ביותר של המטפלים.

מהי ההתנהגות הנכונה של הורה כדי לא להחדיר פחד וחרדה בילדיו?

- לעתים קרובות מאוד להורים יש את הגישה שיש להימנע או להסיר את התסכול, הקשיים שהילד מתמודד איתם. להיפך, על ההורה לעודד את עצמאות ילדו, להימנע מהגנה מוגזמת, כדי שהילד יוכל להתמודד רק עם המציאות. המפגש הזה אולי מתסכל מדי, אבל זה לא דבר רע, אלא הזדמנות לצמיחה נפשית של הילד. הייתי מעודד הורים לא להימנע ממצבים קשים, אלא לתמוך בילד בהתמודדות עם מצבים קשים.

האם ההורים יכולים להסתיר את הפחדים שלהם מהילד כדי לא להעביר אותם אליו?

- כשהפחד מבוסס על עצמים, למשל פחד מכלב, מחיידקים, מנצנצים, מחרקים, הרבה יותר קל לזהות אותו. בעוד שהטראומות הפנימיות, העמוקות מאוד של ההורה או התקשרות היתר שלו לילד יוצרים חרדה שההורה עצמו לא יכול להרגיש. מה שההורה עושה במקרה זה, הילד ממשיך להיות חרד.לכן, עבודה טיפולית היא הכרחית.

מוּמלָץ: