Georzheta Chakarova: המחלות שלנו מקורן בעצבים - המוח כואב קודם

תוכן עניינים:

Georzheta Chakarova: המחלות שלנו מקורן בעצבים - המוח כואב קודם
Georzheta Chakarova: המחלות שלנו מקורן בעצבים - המוח כואב קודם
Anonim

Georzheta Chakarova היא שחקנית דרמה וקולנוע בולגרית, אחת מכוכבות התיאטרון הלאומי "איבן ואזוב". בשנת 1964 סיים את לימודיו ב-VITIZ בכיתתו של פרופ' זלכו מנדג'יב. כבר בשנים 1961-62 שיחקה צ'קרובה בסרטה הראשון, "כרוניקה של רגשות" בבימויו של לובומיר שרלנדז'ייב. הקריירה התיאטרונית שלה החלה בתיאטרון הדרמה "ירדן יובקוב" בדובריץ' בשנת 1964. לאחר מכן שיחקה בתיאטרון הסאטירי במשך שלוש שנים. מ-1970 ועד פרישתו ב-2002, שיחק בלהקת התיאטרון הלאומי.

השחקנית ידועה גם בהשתתפותה יחד עם עמיתה קלימנט דנצ'ב בסדרה "חנות הסיפורים", המשודרת בתוכנית "לילה טוב ילדים".

Georzheta Chakarova נולדה בשומן - בבית המשפחה הישן, שנבנה ב-1877.מסבא רבא שלה קוסטקי קוצארוב, סוחר ועשיר. סבתה של ג'ורג'טה, בתו, נישאה לקולונל ג'ורג'י צ'קארוב, שהגיע מולס, קרוב משפחה של הגיבורים המקדונים אורטסה ומיל פופיורדנובי. "צ'וצ'ו פופיורדנוב ואני קשורים", משתפת השחקנית בגאווה.

Georzheta Chakarova היא אשתו של סטפן חריטונוב - במאי סרטים תיעודיים ומייסד האנסמבל הקאמרי "יואן קוקוזל". יש להם בת - השחקנית ומנחת הטלוויזיה אלכסנדרה גוזלבה - שני.

בגיל 73, ג'ורג'ט נראית צעירה יותר ב-10 שנים לפחות. לא שחייה היו מרוצפים בפרחים. דולצ'יניאה, שגברים בולגרים נאנחו, קיבלה בשלווה את השינויים במראה שלה. הנה עוד מה שסיפרה השחקנית האהובה על דורות של בולגרים על חייה מול הדוקטור.

גברת צ'קרובה, איך את מרגישה?

- אוקיי, תודה! עברתי מזמן את משברי הגיל ששוברים אותם. בסביבות גיל 50, בעלי חלה במחלה קשה. לאחר מכן פנה שני ל-VITIZ.הייתי כל כך עסוקה בתפקידי בתיאטרון, בקניות, בבישול ובטיפול בבעלי החולה, שלא הבנתי איך עברתי את הגיל הקריטי. עכשיו אני מנחמת את עצמי עם נכדתי אליסה - היא הדבר הכי טוב בחיי. כמו בהצגה "פיגמליון" - היא מוצגת פעם בחודש בתיאטרון הלאומי.

כשהחברה הכי טובה שלי, טניה מסליטינובה, מתה, היה לי מאוד קשה להתגבר על היעדרותה. ועכשיו אין אף אחד לידי שאני יכול לחלוק איתו הכל כמו שהיא עשתה.

איך אתה חי כשתיאטרון היה כל חייך?

- בשני משפטים אני לא יכול להגיד מה התיאטרון נתן לי או מה הוא לקח ממני. הוא כל החיים שלי, למרות שעכשיו אני חי טוב מאוד, אין משברים, בניגוד לחלק מהקולגות שלי בפנסיה. הבת שלי לא מאמינה לי שאני לא סובלת, שאני לא מרגישה רע עם הסצנה. אולי בגלל שדחיתי את הפרישה פעמיים. אולי בגלל שזכרונות הילדות שלה

הייתי "נשוי" לתיאטרון

ולמרות שהייתי בפנסיה כבר יותר מ-13 שנים, לא נשברתי לגמרי מהתיאטרון - אני משחק ב"פיגמליון". הוא נתן לי הכל, אבל מה שהוא לקח ממני, זה לא כואב לי, נתתי לו את הלב שלי.

חיי המשפחה שלי היו כפופים לתיאטרון שלי, זה לא קל לחיות עם אמן. אלוהים הציל אותי מרכילות, אבל הילד שלי גדל בין הסטים. מצאתי את הכוח להתנצל בפניה על שפספסתי את ילדותה, אבל היא מבינה אותי וסלחה לי מזמן.

איך עובר היום שלך?

- אני קם מוקדם, ככה אני רגיל לזה, אוכל ארוחת בוקר, שותה קפה. קרקרים עם גבינה, עם מעט ריבה, חלב טרי - זו בדרך כלל ארוחת הבוקר שלי. אני קורא הרבה - בכל זמן, בערב, לפעמים עד שלוש לפנות בוקר. כל יום אני קונה עיתון וקורא אותו עד האות האחרונה. ובכן, לפעמים קשה לי להיות לבד, אני מרגישה די בודדה. אני בקושי רואה טלוויזיה, רק חדשות, אבל אני לא מתגעגע לתוכניות של בתי שני. לפעמים אני פוגש חברים לקפה. פעם בחודש אנו נפגשים עם עמיתים מקבוצת VITIZ. אני חי קשה, אבל אני בסדר! אני לא סתם יושבת בבית, אני יוצאת, נפגשת עם קולגות, עושה קניות – יש לי כוח להכל, למרות שהיום שלי הוא הכי רגיל ובנאלי מדי.

האם אתה אוכל בריא?

- כן, אני מנסה לעשות את זה. אני מבשל לעצמי, אבל אוכל גם פיצה. ראיתי כמה מפעלי אוכל ביתי. לפעמים אני לוקחת משם, לגיוון, אבל שתי מנות - לי ולחברה מבוגרת ששברה את הרגל וחיה לבד. אני לא שותה תה צמחים כי אני לא יודע את השפעתם. אבל כשקר, אני שותה - הם מחממים אותך, הם מריחים נפלא.

הזכרת שאתה כותב אילו משימות יש לך להיום…

- אני חושב שזה נורמלי -

התחילו לשכוח הרבה

ובגלל זה אני רושם את המשימות על פיסת נייר. אני גם פותר תשבצים - הפעיל את המוח. במעגל הבדיחות, אבל אני חייב ללכת לרופא, הוא צריך לרשום לי תרופה, אבל אין לי בדיקות. אני לוקח תוספים, יש לי בעיה בריאותית, אני לא רוצה להיכנס לפרטים, אבל הם ממש עוזרים לי.

האם אי פעם היית חולה קשה?

- מאז שהייתי צעיר, פעלתי על פי משטר מסוים של מנוחה ועבודה.זה שמר על בריאותי יחסית טובה במשך השנים הללו. ד ר בלבנובה, היא הייתה רופאת עיניים, היו לי שעורה סביב העיניים, היא ניתחה אותן. זה לא קל לרופאים בולגרים, הם עובדים בתנאים אומללים, אבל אנחנו חייבים לכבד אותם.

ערכתי מחקר לטרשת עורקים

בבית חולים פרטי, עד כה אני בסדר. יש לי גוש בבלוטת התריס, אני לא לוקח תרופות, אבל אני חייב לפקח על זה, כדי שזה לא יחמיר.

האם תמיד היית במשקל תקין?

- לא, למרבה הצער. עליתי כמה פעמים במשקל, והרבה, במיוחד ברגליים. זה היה לי מאוד לא נעים, עשיתי גם דיאטות. אני חושב שהעלייה שלי במשקל עוברת בתורשה - אמא הייתה שמנמנה יותר. עשיתי תרגילים שונים, מנעתי מעצמי לחם וממתקים. אבל אני שומע שעכשיו הרבה בנות צעירות מרעיבות את עצמן כדי להיות רזות. והם חולים - כחושים, מסרבים לאכול, במקום להשתעשע וללמוד, הם מטופלים בבתי חולים. גם אני שוחה עכשיו, זה שומר על כושר.

לפני שנים היה לי לחץ דם גבוה, עכשיו אני בסדר, אבל אני לוקח כדורים. התרופות מאוד יקרות, אני משלם יותר מ-100 BGN עבור תרופות. מצבם של הקשישים בארצנו הוא טראגי. הייתה לי רופאה שהכרתי, מגרמניה, היא נהגה לשלוח תרופות חינם לכל הגמלאים בבנסקו עם TIR - הם חילקו לפי רשימה כדי שלא יתבלבלו מי צריך לשתות מה. היא מתה, עכשיו אנשים שם בקושי יכולים לקנות כדורים משלהם.

אנחנו לא יכולים להחזיר שירותי בריאות בחינם, אבל חייבים לעשות משהו לכל האנשים החולים, לא רק לקשישים. רופאים צריכים לבקש את השינוי הזה, אני חושב שהדברים יתחילו מהם. אף אחד לא חושב על האנשים, על האנשים בכפר. בואו נהיה בריאים, זה מה שאני מאחל לו בכל יום כשאני מתעורר. אני חושב שכל המחלות שלנו נובעות מעצבים - ראשית המוח שלנו נהיה חולה.

לבולגרים יש הרבה בעיות, דאגות, אין עבודה לצעירים, המבוגרים גוועים ברעב, הם לא יכולים לקבל טיפול. האמירה שלבולגרים אכפת מהמכונית שלהם יותר מבריאותם היא נכונה מאוד.אני מקווה שהממשלה החדשה תשנה את זה, שתהיה יותר מניעה כדי שניתן יהיה לזהות מחלות בזמן.

מוּמלָץ: