ברונקו אילייב: אני נלחם בסרטן כבר 13 שנים

תוכן עניינים:

ברונקו אילייב: אני נלחם בסרטן כבר 13 שנים
ברונקו אילייב: אני נלחם בסרטן כבר 13 שנים
Anonim

ברונקו אילייב גברילוב הוא מהדור המפואר של אזרחי הכדורעף שזכו במדליות הכסף באליפות העולם בסופיה בשנת 1970. הוא נולד ב-22 בנובמבר 1945 בכפר טרנצ'וביצה. הוא מתחרה של סלביה, איתה הוא שלוש פעמים אלוף המדינה וזכה פעמיים בגביע. הוא אביו של נבחרת הכדורעף לשעבר, איוואילו גברילוב.

כבר כמאמן נבחרת בולגריה, ברונקו אילייב הוביל את הנבחרת למקום הרביעי בליגת הכדורעף העולמית בשנים 1999 ו-2004. כמאמן נוער, הוא היה אלוף אירופה ב-1986, וב-2003 לקח את מדליות ארד באליפות העולם באיראן.

הוא הפך לאלוף בולגריה שלוש פעמים כמאמן "לבסקי", בהיותו הראשון שהביא את הקבוצה לליגת האלופות בכדורעף.ב"סלביה" זכה בתואר עם קבוצת הנוער של "הלבנים" ב-2011 ועד היום הוא מאמן ילדים באותו מועדון. עם זאת, מעטים יודעים שהמאמן נאבק בסרטן המעי הגס במשך שנים. במיוחד ל"דוקטור" ברונקו אילייב סיפר איך לחיות תחת לחץ ומהן ההשלכות על הבריאות שלו.

מר אילייב, האם היו לך פציעות חמורות בתור מתחרה?

- הבעיה היחידה שלי כמתחרה הייתה באליפות העולם בסופיה בשנת 1970. היה לי סכיאטיקה (עצב סיאטי) ולא יכולתי להופיע כמו שצריך. אחר כך ישנה הצוות שלנו במלון "צ'פישב", שם המיטות היו קצרות לגובה של שחקני כדורעף ועם קפיצים. שקעתי באביב ההוא, ובבוקר התעוררתי כולי נוקשה. שיחקתי ככה במשחק הראשון עם איטליה ואחר כך עד המשחק האחרון, הגמר עם ה-GDR.

האם קיבלת משככי כאבים אז?

- לא היו אז משככי כאבים חזקים. עכשיו מספיק לקחת פתיל אחד או שניים או למרוח חומר ניקוי ואני אהיה בסדר.אחר כך הם הכו זריקות עמוק לתוך הגב התחתון שלי, אבל הכאב לא הצליח להירגע. המונדיאל נגמר ואז הוא שחרר אותי. אחרי זה עדיין כאב מדי פעם, אבל לא כל כך נורא. אחרת, לא קיבלתי את הפציעות הרגילות עבור ספורטאים. רק הכתף שלי כאבה במשך חודש ב-1972, אבל זה חלף בקיץ עם הפסקה מהעבודה. לא היו לי פציעות כי התחלתי לשחק כדורעף מאוחר מאוד - בגיל 18, כשמבנה העצמות של אדם כבר בנוי. לכן קריירת הספורט שלי הייתה ארוכה. שיחקתי עד גיל 41, בפעם האחרונה שהייתי בקבוצת טטובן. ואילו עכשיו אנחנו גורמים לילדים להתאמן בגיל 9-10. סחוסים קטנים נשחקים בקלות רבה יותר.

האם אתה בריא עכשיו? אני יודע שעברת מחלה קשה מאוד

- בשנת 2001 נותחתי בגלל קרצינומה של המעי הגס ולאחר מכן עברתי שלושה ניתוחים נוספים - כולם עם חתך מהטבור ומטה. במשך שנתיים עשיתי כימותרפיה והקרנות. הניתוח עובר תוך שבוע וכך גם הכאבים. אבל כימותרפיה והקרנות הרבה יותר קשה לסבול.אני נלחם בסרטן השומם הזה. אבל הם תמכו בי כבר 13-14 שנים. אני עדיין עובד, אני מאמן ילדים ב"סלביה".

איך אובחן הסרטן שלך?

- בפעם הראשונה שהדימום התרחש, הייתי בבלגיה עם לבסקי סיקונקו. חשבתי שזה טחורים. ואז התברר שמדובר בקרצינומה. אתה יודע שכאשר הסרטן מאחר, הטיפול הופך לקשה מאוד. יש אנשים שהולכים לטיפול כימותרפי בטורקיה, בספרד, שאינם מרוצים מהטיפול בבולגריה. אבל הלכתי לרופא הרבה קודם לכן והגידול נתפס בשלב מוקדם.

אמא שלי חלתה בסרטן השד

היא קיבלה קרינה בריאות ומתה. אולי יש משהו תורשתי שגם אני חולה. הסיבה עשויה להיות במקצוע האימון, שאנחנו כל הזמן בלחץ. בכל מקום שהייתי, אם הקבוצה לא מצליחה, הם מפטרים את המאמן. העבודה שלנו לא קלה.

מי ניתח אותך ובאיזה בית חולים?

- נותחתי לראשונה בבית החולים Tsaritsa Joanna - ISUL.ואז - בשנת 2004 - ניתח אותי פרופ' דימיטרוב במחלקה האונקולוגית. ואז ב"פירוגוב" נותח אותי מנתח טוב מאוד, ד"ר טוני פיליפוב, שהוא בנו של שחקן כדורעף. אמו נפטרה מסרטן ובגלל זה הוא הפך לרופא. כעת ד"ר פיליפוב עובד בבית חולים ממשלתי. הניתוח האחרון שלי היה ב-2006. הייתי מאמן בעיר קוניה, טורקיה.

אבל הפרתי את החוזה כי הוא חזר שוב. הניתוח בוצע על ידי פרופ' דימיטרובה מהניתוח הראשון של בית החולים אלכסנדרובסק. אני הכי מרוצה ממנה כי אף אחד אחר לא רצה לנתח אותי אז. פרופ' דימיטרובה אמרה לי: "אם אתה רוצה תעשה ניתוח. זה אומר להמשיך לחיות. אם לא, אתה יודע…". עברו שבע שנים מאז הניתוח הזה ואני חי. בריא - לא כל כך, אבל אני חי. (צוחק).

האם ארבע הניתוחים היו נחוצים עקב הישנות הגידול?

- כן. בהתחלה בעוד 3, אחר כך בעוד 6 חודשים, ועכשיו פעם בשנה אני עושה הדמיית תהודה מגנטית עם א.ש. איבנוב בבית החולים הצבאי ועוקבת אחר מצבי. אני מכיר אותו הרבה זמן, עבדנו יחד בתוניסיה, שם היו הרבה רופאים בולגרים.

האם אתה יכול להשוות בתי חולים בולגריים לאלה בחו"ל?

- הייתי בבית חולים בקוניה, שם עשו קולונוסקופיה. יש להם מומחים טובים מאוד בטורקיה. הם אמרו לי שאני צריך לעבור את הניתוח תוך חודש לכל המאוחר. הם רצו להסיר את גידול המעי הגס שלי שם, אבל זה יעלה הרבה יותר מאשר בבולגריה. מועדון הכדורעף של קוניה לא התחייב והגעתי לכאן. בתי החולים בטורקיה הם מאוד מודרניים. יש כאלה גם בארצנו.

הניתוח האחרון שלי היה בשנה שעברה בגלל בקע

הבקע הופיע כי חתכו אותי פעמים רבות. בית החולים שהייתי בו הוא ברמה - ניתוח ראשון באלכסנדרובסקה. טיפול נמרץ נקי ויפה, גם המיטות והחדרים נחמדים. אבל לזכור את ניתוח המעי הגס הראשון שלי - התנאים ב-ISUL היו גרועים מאוד לפני 13 שנים.

מה ההתרשמות שלך מרופאים בולגרים?

- יש לנו מומחים טובים מאוד. אני משוכנע שפרופ' דימיטרוב, פרופ' דימיטרובה וד ר פיליפוב הם מנתחים טובים מאוד. והיחס של הצוות במהלך השיקום שלי היה אז ברמה.

בעוד עשרים יום אתה תהיה בן 69. מה תרצו ביום הזה?

- כל שנה אני אומר לעצמי: הלוואי שיכולתי לעבוד קצת יותר. כי אני לא יכול לשבת בחוסר מעש, פשוט להסתובב ולשחק קלפים. כמאמן ילדים הזמן שלי עובר יותר בקלות, ואני מועיל למשפחה – אני תמיד מביא קצת כסף הביתה. כשאני הולך לכפר שלי, אנשים צועקים: "יש לך כל כך הרבה כסף, למה אתה עדיין עובד!?" הם חושבים שמאז שהייתי מאמן הנבחרת קיבלתי הרבה כסף! אני לא, אבל זה מה שאנשים חושבים.

אני מהכפר פלבן טרנצ'וביצה. גם השחקן גריגור ואצ'קוב נולד שם. אנחנו שני האנשים המפורסמים ביותר בכפר שלנו. כשבני איוואילו היה קטן, עברנו ליד האצטדיון בטרנצ'וביצה ואמרתי לו: "הפכתי לספורטאי כאן". נכנסנו למרכז ושם - המרכז הקהילתי העממי "גריגור ואצ'קוב". השחקן כבר מת כשהמרכז הקהילתי נקרא על שמו. ואז הבן שלי צועק: "היי, אבא, כשתמות, הם יקראו לאצטדיון על שמך." (צוחק)

מוּמלָץ: