סטפן דנאילוב: חייתי, למרות שאני לא רואה טוב

תוכן עניינים:

סטפן דנאילוב: חייתי, למרות שאני לא רואה טוב
סטפן דנאילוב: חייתי, למרות שאני לא רואה טוב
Anonim

השחקן הבולגרי הכריזמטי סטפן דנאילוב, חביב דורות של בולגרים, מלאו 73 בדצמבר האחרון, אבל זו השנה השנייה ברציפות שהוא חגג את יום הולדתו לבד, ללא אשתו מריה, שמתה שנה וחצי לפני

לאחרונה, סטפן דנאילוב נשאר יותר בבית, כי לאחר מחלתו הקשה מלוקמיה, עליו להיות זהיר מאוד בבריאותו. הכוכב של "כל קילומטר" כמעט ולא מרשה לעצמו לדבר על חייו האישיים והוא סגור לגמרי בעצמו. "לפני כן, לא חיפשתי אנשים, מריה עסקה בזה, היא תקשרה עם החברים שלנו", דנאילוב כנה.

השחקן האגדי, שהוא מורה באקדמיה לתיאטרון "קראסטיו סרפוב", גילה גם הוא שקשה לו להבין את התלמידים הנוכחיים, מכיוון שהם מסרבים לקרוא ספרים ומעדיפים להישאר מול המחשבים כולם יְוֹם."יש להם את הרצון, אבל הרוחניות אבדה", מאמין הכוכב. למבו לא מסתיר שהוא כבר מרגיש את גילו, מכיוון שהוא לא מרגיש אנרגטי כמו קודם.

“אדם נהדר, אוהב, ישר, ישיר, אוהב מאוד את תלמידיו ומראה זאת. נותן, גיר, עם לשון מפולפלת. הוא אדם נהדר… , מתארים אותו תלמידיו.

האם השחקן הדגול התאושש מהמאבק שלו במחלה הקשה? איך הוא מתכונן למפגשים החדשים שלו עם התיאטרון ואנשיו. האח לשעבר סרגיי מסדרת הטלוויזיה "כל קילומטר" בשיחה גלויה עם "דוקטור" לא מסתיר שבריאותו עדיין שברירית, שהוא עדיין לא רואה טוב ושהוא מעדיף לא לעזוב את ביתו.

מר דנאילוב, אתה אדם עם חוש מציאות גדול - האם זה מגיע מהמשפחה או שהוא חונך עצמי?

- זה מובן מאליו! לדעת כמה להאמין בעצמך זה עניין גדול. אחרת זה מפחיד - בשלב מסוים אתה מחליט שאתה הכל, וכשאתה נופל מגובה אתה לא יודע מי אתה ואיפה אתה נמצא.לא מזמן אמרתי לעמית שלך שבצעירותי היה קשה מאוד למישהו להיות מוכר ככוכב, ועכשיו לצופים בכוכבים אין מה לעשות עם זה. מתחת לכביש ומעל לכביש יש לנו נחילי כוכבים - כל שלישי נהדר בארצנו.

אתה לא אוהב לדבר על עצמך, וגם לא על מחלות…

- לעתים קרובות למדי, בעבר ועכשיו, אנשים קרובים אלי נוזפים בי על שעשיתי דברים רבים - בתי קולנוע, נרקומנים, סרטים, תוכניות. עבדתי מסביב לשעון, מסרתי את האנרגיה שלי בהנאה, וחשבתי שאני עושה משהו טוב למען אנשים שהגיבו לי באהבה בלתי נדלית. אני לא יכול להיות כזה יותר, בגלל זה אני בקושי מתקשר.

כל אחד מאיתנו חושב שנהיה בריאים לנצח. למען האמת, לפני שגילו את הלוקמיה שלי, מעולם לא הייתי חולה. לעיתים רחוקות, הצטננות ואפילו "נתפסת" השאירה אותי בבית ליום-יומיים. כשאתה צעיר, אין לך זמן לחלות. לא חשבתי אם אני מנהל אורח חיים בריא, אני זוכר שאכלתי אפילו מאוחר בלילה – החיים שלי כשחקן מאריכים את היום, אני לא מצליח לשמור על השעות לצהריים וערב.כמו כן, כל מה שהיה זמין בבתי המלון, על הסט, זה מה שכל הקולגות שלי אכלו, לא רק אני. אבל במשך השנים

הבעיות הבריאותיות שלי הגיעו גם

אבל לאחרונה אני חי. יש לי בעיות בעיניים, אני לא רואה טוב, אני כבר לא האדם שהייתי לפני 10 שנים - מחייך, עליז, כמו שאנשים מכירים אותי. הכימיה ששמו עליי פגעה בי מאוד… אני מתפללת לאלוהים שישחרר קצת את החבל, כדי שלא תהיה לי איזושהי בעיה כל יום, שמשהו כואב. המערכת החיסונית שלי שבורה ואני צריכה כל הזמן להגן על עצמי במשהו כדי שלא אדבק. אני לא אוהב את החיים האלה שלי…

ניצחתם את המחלה הערמומית, אבל לא את המוות - היא כיסחה את האדם הקרוב אליכם…

- מריה ואני היינו קשורים בהרבה דברים עמוקים ואמיתיים. בשבילי היא לא הייתה רק אישה, היא הייתה האדם שעמד לצידי באופן מודע, האדם שתמיד תמך בי ללא תנאי בכל דבר. אני אשא את כאבה בלבי עד סוף חיי.

מה אתה זוכר לרוב מהשנים ה"בריאות" שלך?

- הוריי ואני גרנו ברחוב "סן סטפנו", במרכז העיר. חברים רבים, קרובי משפחה, זרים עצרו אותי ברחוב גם לאחר הופעתי הראשונה בסרט "עקבות נותרו" ב-1956 – הייתי מאוד גאה בעצמי. ואז, בזמן שהייתי בצריף, עמדתי להגיש מועמדות להיסטוריה, אבל השחקן איוון קונדוב, שכבר היה בעלה של אחותי, גרם לי להתנסות ב-VITIZ. וזה קרה - היו שנים טובות, יש לי זיכרונות נפלאים, הרי חייתי באושר רב…

חזרת למקום אחרי היעדרות של יותר משנה…

- חזרתי,

פחד איך הצופים יקבלו אותי

אני משחק בתוכנית הזו כבר 12 שנים, אבל אני מודאג לגבי כמה זמן הכוח שלי יחזיק מעמד. הרבה זמן לא עליתי על הבמה ואני לא יודע איך אני הולך לכסות את הסלון. אני לא רוצה לאכזב את הציפיות שלהם, אחרת אני מאוד שמח שאנשים רוצים אותי ועדיין נהנים ממני. תמיד הייתי אדם אנרגטי, רגשי, עכשיו הסרבול קצת מפריע לי.

האם אתה אדם מתפשר?

- כן, עשיתי ואני עושה פשרות. אני יכול בקלות לפספס מילה שנאמרה באורח חולף או עלבון שעורר בכוונה. אני לא כועס על אף אחד - גם בחיים וגם בפוליטיקה יש אנשים שתקפו אותי די לא הוגן. תמיד סלחתי להם, זה הטבע שלי. עכשיו כשמריה איננה מהעולם הזה, אני נפגשת קצת ומדברת קצת עם אנשים. למרות שאני מוקף בהרבה אנשים איכותיים - רופאים טובים, מעטים אבל שחקנים טובים, יש לי גם חברים בפרלמנט.

אל תזניח מניעה

"יש אלפי בולגרים חולי סרטן. ואלה שיש להם סוג המחלה שלי, של הדם, עם לוקמיה, הם נורא רבים. זה מדאיג אותי מאוד. אני אפילו מרשה לעצמי לדבר עם התלמידים שלי על המחלה הזו, לשאול אותם, לדרוש מהם בדיקות תקופתיות, כי אני כבר יודע כמה זה ערמומי - בדיוק כשאתה חושב שאתה בשיא הכוחות והבריאות שלך, פתאום מסתבר שאתה לא יכול לקום מהמיטה, שאין לך כוח להזיז רגל או יד.זה מה שקרה גם לי - כביכול הצטננות, כביכול אנטיביוטיקה, אחת, שתיים, אבל כלום, לא היה לי כוח להחזיק את כוס התה. גם אני הפסקתי לאכול, הרגשתי ישנוני כל הזמן. טוב שהרופאים זכרו לבחון את הדם שלי לגמרי - כך הם גילו את הלוקמיה", הוא משתף בדאגה, אך גם בתקווה שהמחלה הערמומית תפסיק לקחת כל כך הרבה קורבנות למבו.

מוּמלָץ: