שורשי החרדה

תוכן עניינים:

שורשי החרדה
שורשי החרדה
Anonim

חרדה היא בת לוויה יומיומית של האדם של היום ושל מכריו הוותיקים. אנו מודאגים לגבי סכנה מתקרבת, אסון מתקרב או כישלון קרוב. תחושת החרדה יכולה להיות בעוצמה שונה - החל מתחושה לא נעימה המלווה במחשבות קודרות ודאגות מעורפלות, עוברת דרך תמונות חיות שצוירו על ידי הדמיון והגעה לתרחישים אפוקליפטיים מפחידים

היום נתבונן לעומק החוויה הזו כדי לחשוף את הרבדים שלה ולהגיע לתחושה שעומדת בבסיסה. למה אנחנו צריכים לעשות את זה? כי כאשר אנו מאירים את הצדדים האפלים בנו, אנו רואים אותם, מכירים אותם, הופכים מודעים אליהם ובהדרגה, מיום ליום, משחררים את המתח שהם יוצרים, ובכך מגדילים את הסיכויים שלנו לחיות טוב ושלווה.

בפסיכולוגיה מדברים על שני סוגי חרדה - קלאסית ועמוקה. הראשון בדרך כלל בהכרה. זהו רגש המותנה בפחד מסכנה קרובה או אסון קרוב. עם זה הגוף מגיב, אדם הופך לאדום, מחוויר, מזיע, מקבל התכווצויות בבטן, הנשימה מתקשה, הלב פועם עד להתפקע, רועד. כאן אנחנו מדברים על רעד רגשי, שלאחריו מגיעה תשישות כללית כתוצאה מהעומס הרגשי.

להלן כמה דוגמאות:

"אני כל הזמן מרגיש מתוח, מחכה למשהו. למה?! אני לא יודע… אני בפאניקה, אני מרגיש שהכל נכשל, שמזלזלים בי, שאני לוזר מוחלט, שהם כועסים עליי." "כאילו כל הזמן רודפים אחריי על ידי מישהו או משהו… כאילו מישהו צופה בכל תנועה שלי, ואומר לי: "אין לך זכות לנוח, אין לך זכות להפסיק, אתה חייב לעבוד ללא הפסקה, להיות אחראי לכולם". "לעיתים קרובות אני מתעורר בבוקר וחושב: איזה דבר נורא הולך לקרות לי היום?" אני מרגישה תחושה עמומה של סכנה תלויה עליי.בעצם אין. אני אוהב את העבודה שלי. המצב שם יציב, ההכנסה שלי בטוחה". "אני מפחד מחיידקים. אני כל הזמן שוטף את עצמי". הדוגמה האחרונה היא עם מקרה של חרדת אובייקט. "אני מפחד מסכין, אני חושב שמישהו יפגע או שאפגע בו…".

אופייני לביטוי של חרדה כזו לעשות נגדה "לחשים" שונים. ואם ברגע זה אתה אומר לעצמך: "כן, נו, כן! זה לא מתאים לי!”, תזכרי כמה פעמים נפלת למלכודת האמונות הטפלות ודופקת על עץ או מצלבת אצבעות בכיס, מרים קמע, לבשת את צעיף המזל שלך או הרמת את העט ילך איתך, או אפילו אולי אל תתגלח כדי שלא תהפוך את מזלך.

חרדה עמוקה היא מעורפלת, לא מוגדרת. לפעמים

לחלוטין מחוסר הכרה

מתבטא בקלקול קיבה, דחף תכוף להטיל שתן, בולימיה, חום, דחיפות בלתי סבירה, חרדה פתאומית, דפיקות לב ללא סיבה נראית לעין, הזעה. בחרדה עמוקה, אנו מודעים לתסמינים, אך איננו מודעים לחרדה.

הנה דוגמה: לאחר פעילות שנעשתה על ידנו, אנחנו שואלים את עצמנו במשך זמן רב: האם הייתי מספיק טוב, האם עשיתי הכל, האם עשיתי את זה בצורה הנכונה, האם היה ברור, הבנתי, האם אני מתגעגע למשהו, האם התלבשתי טוב… אנחנו נוטים אפילו לחפש את אחד מהמשתתפים באירוע, להפנות אליהם את השיחה, לשמוע הערכת הביצועים שלנו.

The Guilt

עם חרדה עמוקה, אדם מרגיש אשם, מדמיין במהירות שהוא דחוי, חופר ולועס אפילו את התקריות הכי לא משמעותיות שיכולות להפוך לסיבה לביקורת, תוכחה, מצב רוח רע של בן השיח. כדי להימנע מחרדה, מתנהגים כאילו מבקשים סליחה וחסד.

בהבנה שהאדם השני לא כועס עליו, אדם מרגיש שסולחים לו, והחרדה הנגרמת מהמצב נעלמת. הנה מנגנון הפעולה: החרדה מופיעה יחד עם תחושת הסכנה, של חוסר הוודאות. אדם נאבק להגן על עצמו מפני החרדה הזו ולהחזיר את ביטחונו.כדי להחזיר אותו, הוא משתמש בשיטה כלשהי או מתנהג בצורה מסוימת. לאחר מכן נעלמת תחושת החרדה המודעת. לדוגמה:

“אני לא אוהב קונפליקטים, אני רוצה שאנשים יסתדרו, אני עושה כמיטב יכולתי בשביל זה. אני לא מתנשא, אני סובלני". אם במצב זה אדם חש תחושת אשמה, למעשה הוא לא יכול לסבול שיסתכסכו עם מישהו, כי מבחינתו זה אומר: "האחר כועס עלי ודוחה אותי". אדם ישמח על הפיוס, כי מבחינתו זה אומר שהאחר יסלח לו. וזה מקל על חווית האשמה.

למה הסובלנות כאן היא מסכה? מכיוון שאדם כזה הוא תוקפני באופן לא מודע, הוא חושב שהוא תמיד צודק, אבל הוא משחק סובלני כדי ש"יסתכלו עליו בעין טובה" ויזכו להערצה על האופי המושלם שלו. כך הוא חוסך לעצמו ביקורת, דחייה, ולכן חרדה. עוד כמה דוגמאות. "יש לי מכונית. היא בריאה.אבל אני בודק את מצבה כל יום.היא חזקה ממני. כי קול בפנים לוחש: "לא עשית מה שצריך"."אני גר לבד. ההכנסה מאפשרת לי להיות עצמאי. אני יכול לישון עד עשר בבוקר. אני קם בשש. אני מרגיש אשם אם אני נח יותר. ואז אני מרגיש שאני עושה משהו לא בסדר. אני מחכה שמישהו יעיר לי על זה". "אם למישהו יש מצב רוח רע, אני חושב שהוא כועס עליי. אני עובר איתו על דברים, אני חושב על זה, דעתי מוסחת. אני תוהה מה יכולתי לעשות כדי לפייס אותו."

בואו נראה את המנגנון גם כאן: מופיעה תחושת חוסר ביטחון, בנסיבות מסוימות, החרדה מתעצמת. אשמה נכנסת. אדם עושה משהו כדי להחזיר את הביטחון ולהרגיע את החרדה.

מה נעשה?

כדי להכיר את החרדה שלנו, כדאי לשאול את עצמנו את השאלות החשובות הבאות:

אילו מנגנוני אבטחה אני מיישם? על איזה אבטחה מבוססת המאזן שלי? באילו תרופות אני משתמש כדי להימנע מחרדה?

החרדה שלנו נובעת מפחד שידחו, ינטשו, יבקרו, יזלזלו, שמא נהיה צודקים, ראשית, בינוניים, הגונים…

מתחת לחרדה והאשמה מסתתר הפחד מדחייה ודחייה. אנחנו רוצים להיות נאהבים, מקובלים, מוערכים ומשמעותיים. הפחד להיות לבד, נטוש ומבודד הוא הפחד האנושי החזק ביותר והוא הגורם לחרדה. החרדה הזו היא שמולידה פרפקציוניזם. גבר חושב שכאשר הוא בסדר בכל מה שהוא עושה ובכל מערכת יחסים שהוא נמצא בה, אי אפשר לדחות אותו. בגלל שהוא חושב שהוא עשה הכל נכון, אין סיבה להידחות, הוא לא ירגיש אשם שמשהו לא בסדר איתו, לכן אין לו מה לדאוג.

כדי לשמור על המסכה של האדם המושלם, לעומת זאת, אנו מוציאים הרבה אנרגיה נפשית. מנסים לא להידחות על ידי אחרים, מכפיפים את מעשינו ואת חיינו כך שיתקבלו על ידם, אנו מזניחים את עצמנו ואת הצרכים שלנו והופכים למזוכיסטים. וכשיש לנו את ההזדמנות והאדם הנכון נגדנו, אנחנו סדיסטים. אנו נעקוב אחר הדינמיקה הזו במאמר הבא.

מוּמלָץ: